בעדכוני הפסיקה האחרונים, העלנו פסקי דין העוסקים בתביעות רכושיות שתוצאתן כרסום בהלכה משפטית הנוהגת מזה עשרות שנים לפיה, רישום הזכויות בטאבו הוא הקובע (ראו עדכון פסיקה מס' 8, מס' 11 ומס' 14). פסקי הדין עסקו בנכסים שנרשמו בחלקים שווים אך מי מהצדדים תבע שהאיזון לא יבוצע מחצה על מחצה.

כעת נביא בפניכם שני פסקי דין העוסקים בתביעת צד אחד לזכויות בנכס הרשום על הצד השני בלבד.
שני פסקי דין, עניינם אחד ותוצאתם שונה לגמרי – המסקנה, עיגון האינטרסים של הצדדים בהסכם ממון במהלך החיים המשותפים יצמצם את מרחב שיקול הדעת של ביהמ"ש ויצור וודאות בחיי הצדדים בעת פרידה. 

עמ"ש 26396-10-16 א. נ' א. (ניתן ביום 18.4.1 מפי כב' השופטים מ. ברנט, ו. פלאוט וצ. ויצמן)
פסק דינו של כב' ביהמ"ש המחוזי, שהפך את קביעתו של כב' ביהמ"ש לענייני משפחה, פסק לטובת האישה (לקוחת המשרד) וקבע כי זכאית למחצית מהזכויות בבית, שהתקבל לידי הבעל במתנה טרם נישואיהם.
לפי חוק יחסי ממון, נכס שהתקבל ונרשם לבעלותו של מי מהצדדים טרם הנישואים אינו נכס משותף. אך החיים דינמיים וחזקים יותר מכל חוק או נייר, כמו במקרה שלפנינו. פסה"ד הוא מהותי לאור ההגדרה החדשה שמדובר ב"נכס ביניים" - חרף העובדה שזהו לא בית המגורים היחידי, ביהמ"ש המחוזי מצא שמדובר בנכס משפחתי, ולכן התקבלה עמדת האישה ונפסק שעל נכס זה חל דין שיתוף ספציפי והאישה זכאית למחצית מזכויותיו.
תיק שהובילו עוה"ד יהונתן קניר ושי גבאי ממשרדנו.

תמ"ש 12648-02-15 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 29.4.18 מפי כב' השופטת פ. גילת כהן)

במקרה זה, הבעל עתר לסעד הצהרתי ביחס לזכויותיו בדירת מגורים שנרכשה לאחר נישואי הצדדים ושנרשמה ע"ש האישה בלבד. נפסק כי הזכויות בדירה שייכות לאישה בלבד בהעדר הוכחת "דבר מה נוסף" לקיומו של שיתוף ספציפי בדירה.

לשם ההגנה על אינטרס ההסתמכות של הצדדים אין די בעצם החיים המשותפים של בני הזוג ומגוריהם בדירה, שרשומה על שם צד אחד בלבד, על מנת לקבוע כי קיימת כוונת שיתוף ביחס לה, ויש להוכיח "דבר מה נוסף". קביעה כאמור, הנוגדת את הרישום בטאבו, הנה בגדר החריג, וכאן, התובע לא הציג כל ראיה המלמדת באופן פוזיטיבי על כוונת הנתבעת לשתף אותו בזכויות בדירה.

בע"מ 9361/17 פלונית נ' פלוני (ניתן ביום 25.4.18 מפי כב' השופט מ. מזוז)

הבעל (המשיב) הוא איש עסקים והאישה (המבקשת) לא עובדת. לטענת האישה, בני הזוג חיו ברמת חיים גבוהה מאוד, ולאורך השנים היה אמון הבעל באופן בלעדי על הטיפול בכל הנוגע להון המשפחתי. לאחר שהתגלע קרע בין הצדדים, הגישה האישה תביעה רכושית נגד הבעל. לטענתה, הבעל העביר את ההון המשפחתי לנאמנויות שונות במדינות המשמשות מקלטי מס, כך "הוברח" הכסף מפני רשויות המס, ולאישה אין ידיעה לגבי מבני הנאמנויות ומקום הימצאם של הכספים המשותפים. על מנת לאתר את הכספים ביקשה האישה להעיד את עורכי הדין שנתנו לבעל שירותים משפטיים במבני הנאמנויות השונות וכן בענייני מיסוי עבור שני בני הזוג. הבעל התנגד מטעמי חיסיון עורך דין-לקוח.

בהליך שבנדון, טענתה העיקרית של האישה הנה כי היא (או המשפחה כולה) הלקוח של עורכי הדין, הן משום שעורכי הדין נתנו את שירותיהם בנוגע לרכוש המשותף של בני הזוג, והן משום שהבעל פעל גם כנאמן של האישה. כב' ביהמ"ש העליון דחה את בקשת רשות הערעור של האישה וקבע כי יחסי עורך דין-לקוח במהותם נסבים על השירות המשפטי שנותן עורך הדין ללקוחו. עצם השאלה מהם אותם עניינים שבגינם ניתן השירות המשפטי, אינה יכולה לשנות מן העובדה כי השירות המשפטי ניתן בעבור אותו אדם ספציפי ששכר את שירותיו של עורך הדין ולא בעבור אחר.

תמ"ש 48271-12-11 א.א נ' א.מ (ניתן ביום 18.3.18 מפי כב' השופט נ. פישר)
המנוחה נפטרה ב-2011 והותירה שלוש צוואות. בהתאם לצוואה האחרונה, הורישה הסבתא המנוחה את כל רכושה לתובע בלבד תוך שנתנה הסבר לנישולם של הנתבעים. ביהמ"ש קבע כי חרף העובדה שהמנוחה הייתה כשירה וצלולה בעת עריכת הצוואה האחרונה, המתנגדים עמדו בנטל והוכיחו קיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובע על המנוחה, באופן שיש בו כדי לפסול את הצוואה האחרונה.

כפי שנקבע בפסיקה, כי גם אם אין במצבו הבריאותי הלקוי של המצווה כשלעצמו כדי לשלול את כושרו לצוות, הרי שיש בו כדי לשמש תמרור אזהרה באשר לאפשרות היותו נתון להשפעה בלתי הוגנת. כחלק מהאחריות המקצועית שלנו, עורכי הדין שעורכים צוואות, במידה ועולה כל ספק באשר לכשירותו של המצווה, או באשר לנסיבות עריכת הצוואה – אסור לנו לעצום עיניים. עלינו לדרוש מסמך רפואי המאשר את כושרו של המצווה, לוודא שאינו נתון תחת השפעה ורצונו אכן חופשי. רק כך נוכל (לנסות) למנוע כל טענה עתידית כנגד הצוואה וכנגד טיב השירות שלנו.

עמ"ש 51527-09-17 א.מ נ' א.פ.מ (ניתן ביום 15.4.18 מפי כב' השופטים י. שנלר, ק. ורדי ונ. פישר)

מצבה הבריאותי של המערערת הינו חמור וכב' ביהמ"ש המחוזי קבע כי חרף התנגדותה של המערערת, יש למנות לה אפוטרופוס, שבלעדי המינוי עלולים להיפגע הזכויות, האינטרסים או הצרכים שלה. עוד נקבע כי, מינוי האפוטרופוסיות היה מוצדק והוא יפחית את הלחץ התמידי המופעל על המערערת, ינטרל את המתחים הקיימים ויטיב את מצבה וזאת בזמן שכיום היא נתונה ללחצים אדירים מצד הסובבים אותה.

8 מילים יפות לסיכום פס"ד זה – יפוי כח מתמשך כל עוד אתם בריאים וכשירים.